28 באפריל, אחלה תאריך ליום הולדת. 28 באפריל, מזג האוויר אף פעם לא מאכזב. לא קר ולא חם. בדיוק באמצע - נעים. היו לי המון תכניות ליום הזה השנה: ארוחת בוקר כפרית בהרי ירושלים, טיפול מפנק במים (וואטסו), זמן איכות עם הבעל ולקינוח ארוחת ערב עם הילדים וההורים. מושלם לא? Well.. לא בדיוק. תחילת היום אכן היה כך, עם מזג אוויר אביבי וחמים, טלפונים מברכים מרגשים ומפתיעים, אבל אחר הצהריים, אחרי שאספנו את הקטנים מהגן, אופס, תקלה, גיליתי "הפתעה" מבאסת: לקטנה התפתחה תפרחת חיתולים רצינית ביותר.

לפני ארבע שנים בערך הייתי אחרי פרידה כואבת מבן זוג קבוע של 8 שנים + דיבורים על חתונה. לא הבנתי מה נפל עליי, לא הבנתי איך ממשיכים הלאה. זה היה נראה לי הדבר הקשה ביותר שיכול לקרות. לפני ארבע שנים בערך, כדי לעשות לי שמח אחרי הפרידה ולהוכיח לי שיש חיים (מעולים!) בחוץ, חברות הוציאו אותו לפאב בשעות הלילה המאוחרות. שם, כמו באגדה קסומה, פגשתי את נועם. הייתי רווקה תל אביבית עם שיער גולש, אחרי פרידה כואבת, עם קריירה מעניינת שאילצה אותי להישאר לפעמים במשרד עד 9-10 בלילה. ואז, ממש כמו באגדה מתוסרטת היטב, פגשתי את נועם.

הגוזל שלי הגיח מהרחם מכוסה בשכבה לבנה. הגוזל שלי הגיח מהרחם כשהוא קטנטן ורך. הגוזל שלי יצא לאוויר העולם כשהוא חסר אונים ומכוסה, כמו כל התינוקות, בשכבת מגן ממי השפיר בזמן ההריון, אשר הניקוי מהשכבה הזאת משאיר אותם חשופים ליובש ולגירוי בעור. כאשר הגענו הביתה מבית החולים והפשטנו את בני הבכור, גילינו שעור גופו מאוד מאוד יבש ולא נעים למגע. כמו כל אמא, ועוד טרייה כמוני, אני רוצה עבור הילד שלי רק את הטוב ביותר. שיהיה לו תמיד הכי נוח והכי נעים. שתמיד ירגיש שתומכים בו ונמצאים עבורו בכל תחומי החיים.

להתמודד בהצלחה עם עור יבש ומגורה: כשניסיתי להיות אמא קולית
אחרי תאומים בני 5 בבית, שיחקתי אותה קולית בהריון השני. לא התכוננתי לכלום, לא הקדשתי מחשבה לדאגות, לא קראתי כל מיני עצות וטיפים, לא הכנתי שום תיק. הלכתי לפי המשפט been there done that. שידרתי לסביבה ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי. אני שולטת. הרגעתי את בעלי שהכל יהיה סבבה. שאני מתקתקת עניינים אימהיים בעיניים עצומות, אין מקום לדאגה. האמת היא, בינינו, שפשוט הייתי עצלנית.